תנ"ך על הפרק - הושע ב - אבן עזרא

תנ"ך על הפרק

הושע ב

502 / 929
היום

הפרק

וְֽ֠הָיָה מִסְפַּ֤ר בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ כְּח֣וֹל הַיָּ֔ם אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־יִמַּ֖ד וְלֹ֣א יִסָּפֵ֑ר וְֽ֠הָיָה בִּמְק֞וֹם אֲשֶׁר־יֵאָמֵ֤ר לָהֶם֙ לֹֽא־עַמִּ֣י אַתֶּ֔ם יֵאָמֵ֥ר לָהֶ֖ם בְּנֵ֥י אֵֽל־חָֽי׃וְ֠נִקְבְּצוּ בְּנֵֽי־יְהוּדָ֤ה וּבְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ יַחְדָּ֔ו וְשָׂמ֥וּ לָהֶ֛ם רֹ֥אשׁ אֶחָ֖ד וְעָל֣וּ מִן־הָאָ֑רֶץ כִּ֥י גָד֖וֹל י֥וֹם יִזְרְעֶֽאל׃אִמְר֥וּ לַאֲחֵיכֶ֖ם עַמִּ֑י וְלַאֲחֽוֹתֵיכֶ֖ם רֻחָֽמָה׃רִ֤יבוּ בְאִמְּכֶם֙ רִ֔יבוּ כִּֽי־הִיא֙ לֹ֣א אִשְׁתִּ֔י וְאָנֹכִ֖י לֹ֣א אִישָׁ֑הּ וְתָסֵ֤ר זְנוּנֶ֙יהָ֙ מִפָּנֶ֔יה וְנַאֲפוּפֶ֖יהָ מִבֵּ֥ין שָׁדֶֽיהָ׃פֶּן־אַפְשִׁיטֶ֣נָּה עֲרֻמָּ֔ה וְהִ֨צַּגְתִּ֔יהָ כְּי֖וֹם הִוָּֽלְדָ֑הּ וְשַׂמְתִּ֣יהָ כַמִּדְבָּ֗ר וְשַׁתִּ֙הָ֙ כְּאֶ֣רֶץ צִיָּ֔ה וַהֲמִתִּ֖יהָ בַּצָּמָֽא׃וְאֶת־בָּנֶ֖יהָ לֹ֣א אֲרַחֵ֑ם כִּֽי־בְנֵ֥י זְנוּנִ֖ים הֵֽמָּה׃כִּ֤י זָֽנְתָה֙ אִמָּ֔ם הֹבִ֖ישָׁה הֽוֹרָתָ֑ם כִּ֣י אָמְרָ֗ה אֵלְכָ֞ה אַחֲרֵ֤י מְאַהֲבַי֙ נֹתְנֵ֤י לַחְמִי֙ וּמֵימַ֔י צַמְרִ֣י וּפִשְׁתִּ֔י שַׁמְנִ֖י וְשִׁקּוּיָֽי׃לָכֵ֛ן הִנְנִי־שָׂ֥ךְ אֶת־דַּרְכֵּ֖ךְ בַּסִּירִ֑ים וְגָֽדַרְתִּי֙ אֶת־גְּדֵרָ֔הּ וּנְתִיבוֹתֶ֖יהָ לֹ֥א תִמְצָֽא׃וְרִדְּפָ֤ה אֶת־מְאַהֲבֶ֙יהָ֙ וְלֹֽא־תַשִּׂ֣יג אֹתָ֔ם וּבִקְשָׁ֖תַם וְלֹ֣א תִמְצָ֑א וְאָמְרָ֗ה אֵלְכָ֤ה וְאָשׁ֙וּבָה֙ אֶל־אִישִׁ֣י הָֽרִאשׁ֔וֹן כִּ֣י ט֥וֹב לִ֛י אָ֖ז מֵעָֽתָּה׃וְהִיא֙ לֹ֣א יָֽדְעָ֔ה כִּ֤י אָֽנֹכִי֙ נָתַ֣תִּי לָ֔הּ הַדָּגָ֖ן וְהַתִּיר֣וֹשׁ וְהַיִּצְהָ֑ר וְכֶ֨סֶף הִרְבֵּ֥יתִי לָ֛הּ וְזָהָ֖ב עָשׂ֥וּ לַבָּֽעַל׃לָכֵ֣ן אָשׁ֔וּב וְלָקַחְתִּ֤י דְגָנִי֙ בְּעִתּ֔וֹ וְתִירוֹשִׁ֖י בְּמֽוֹעֲד֑וֹ וְהִצַּלְתִּי֙ צַמְרִ֣י וּפִשְׁתִּ֔י לְכַסּ֖וֹת אֶת־עֶרְוָתָֽהּ׃וְעַתָּ֛ה אֲגַלֶּ֥ה אֶת־נַבְלֻתָ֖הּ לְעֵינֵ֣י מְאַהֲבֶ֑יהָ וְאִ֖ישׁ לֹֽא־יַצִּילֶ֥נָּה מִיָּדִֽי׃וְהִשְׁבַּתִּי֙ כָּל־מְשׂוֹשָׂ֔הּ חַגָּ֖הּ חָדְשָׁ֣הּ וְשַׁבַּתָּ֑הּ וְכֹ֖ל מוֹעֲדָֽהּ׃וַהֲשִׁמֹּתִ֗י גַּפְנָהּ֙ וּתְאֵ֣נָתָ֔הּ אֲשֶׁ֣ר אָמְרָ֗ה אֶתְנָ֥ה הֵ֙מָּה֙ לִ֔י אֲשֶׁ֥ר נָֽתְנוּ־לִ֖י מְאַֽהֲבָ֑י וְשַׂמְתִּ֣ים לְיַ֔עַר וַאֲכָלָ֖תַם חַיַּ֥ת הַשָּׂדֶֽה׃וּפָקַדְתִּ֣י עָלֶ֗יהָ אֶת־יְמֵ֤י הַבְּעָלִים֙ אֲשֶׁ֣ר תַּקְטִ֣יר לָהֶ֔ם וַתַּ֤עַד נִזְמָהּ֙ וְחֶלְיָתָ֔הּ וַתֵּ֖לֶךְ אַחֲרֵ֣י מְאַהֲבֶ֑יהָ וְאֹתִ֥י שָׁכְחָ֖ה נְאֻם־יְהוָֽה׃לָכֵ֗ן הִנֵּ֤ה אָֽנֹכִי֙ מְפַתֶּ֔יהָ וְהֹֽלַכְתִּ֖יהָ הַמִּדְבָּ֑ר וְדִבַּרְתִּ֖י עַל לִבָּֽהּ׃וְנָתַ֨תִּי לָ֤הּ אֶת־כְּרָמֶ֙יהָ֙ מִשָּׁ֔ם וְאֶת־עֵ֥מֶק עָכ֖וֹר לְפֶ֣תַח תִּקְוָ֑ה וְעָ֤נְתָה שָּׁ֙מָּה֙ כִּימֵ֣י נְעוּרֶ֔יהָ וִּכְי֖וֹם עֲלֹתָ֥הּ מֵאֶֽרֶץ־מִצְרָֽיִם׃וְהָיָ֤ה בַיּוֹם־הַהוּא֙ נְאֻם־יְהוָ֔ה תִּקְרְאִ֖י אִישִׁ֑י וְלֹֽא־תִקְרְאִי־לִ֥י ע֖וֹד בַּעְלִֽי׃וַהֲסִרֹתִ֛י אֶת־שְׁמ֥וֹת הַבְּעָלִ֖ים מִפִּ֑יהָ וְלֹֽא־יִזָּכְר֥וּ ע֖וֹד בִּשְׁמָֽם׃וְכָרַתִּ֨י לָהֶ֤ם בְּרִית֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא עִם־חַיַּ֤ת הַשָּׂדֶה֙ וְעִם־ע֣וֹף הַשָּׁמַ֔יִם וְרֶ֖מֶשׂ הָֽאֲדָמָ֑ה וְקֶ֨שֶׁת וְחֶ֤רֶב וּמִלְחָמָה֙ אֶשְׁבּ֣וֹר מִן־הָאָ֔רֶץ וְהִשְׁכַּבְתִּ֖ים לָבֶֽטַח׃וְאֵרַשְׂתִּ֥יךְ לִ֖י לְעוֹלָ֑ם וְאֵרַשְׂתִּ֥יךְ לִי֙ בְּצֶ֣דֶק וּבְמִשְׁפָּ֔ט וּבְחֶ֖סֶד וּֽבְרַחֲמִֽים׃וְאֵרַשְׂתִּ֥יךְ לִ֖י בֶּאֱמוּנָ֑ה וְיָדַ֖עַתְּ אֶת־יְהוָֽה׃וְהָיָ֣ה ׀ בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא אֶֽעֱנֶה֙ נְאֻם־יְהוָ֔ה אֶעֱנֶ֖ה אֶת־הַשָּׁמָ֑יִם וְהֵ֖ם יַעֲנ֥וּ אֶת־הָאָֽרֶץ׃וְהָאָ֣רֶץ תַּעֲנֶ֔ה אֶת־הַדָּגָ֖ן וְאֶת־הַתִּיר֣וֹשׁ וְאֶת־הַיִּצְהָ֑ר וְהֵ֖ם יַעֲנ֥וּ אֶֽת־יִזְרְעֶֽאל׃וּזְרַעְתִּ֤יהָ לִּי֙ בָּאָ֔רֶץ וְרִֽחַמְתִּ֖י אֶת־לֹ֣א רֻחָ֑מָה וְאָמַרְתִּ֤י לְלֹֽא־עַמִּי֙ עַמִּי־אַ֔תָּה וְה֖וּא יֹאמַ֥ר אֱלֹהָֽי׃

מאמרים על הפרק

מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק

פירוש על הפרק

מאת: ,
והיה - זאת הפרשה דבקה היא כי במקום שגלו שם יולידו בנים רבים, רק אינם יראים את השם. ופי' והיה - במקום כמו: תחת אשר לא עבדת. והטעם: שהם קוראים עצמם בני אל חי והם באמת לא עמי, בעבור מעשיהם הרעים.ונקבצו - טעם ונקבצו, שרבים מבני יהודה תפש סנחריב וכן כתוב: כי תפש כל ערי יהודה הבצורות. ושמו להם ראש אחד - זהו סנחריב. ועלו מן הארץ כי גדול יום יזרעאל - שנפקד עון בית ישראל והנה הכל לגנאי ולא לשבח, או הטעם כי גדול יהיה יום אידם כיום יזרעאל והמפרש יותר מיום יזרעאל אין משפט הלשון לחסר מ"ם, כי הדבר יבוא להפך. ועוד: מ"ם טעם כי גדול - ואין שם זכר מ"ם.אמרו - כדרך: ויהתל בהם אליהו ויאמר קראו בקול, שמח בחור בילדותיך, באו בית אל, ורבים ככה על כן אחריו ריבו באמכם ריבו - איך אתם בני אל חי והאם זנתה, הם האבות.ריבו - הנביא מוכיח הגולים אולי ישובו וישיב השם שבותם, או יוכיח אלו הדורות לפני גלותם. זנוניה - כפול העי"ן כמו בינה הגיגי. ונאפופיה - כפול הלמ"ד כמו סגריר.פן, כיום הולדה - בהיותה במצרים כאשר הזכיר יחזקאל: ואת עירום ועריה. והצגתיה - כמו: ויצג את המקלות. ושמתיה כמדבר - אין אדם בו. וטעם בצמא - בעבור שהיא אומרת: נותני לחמי ומימי ושקויי.ואת בניה לא ארחם - הם שילכו בגולה.כי הובישה הורתם - וטעם מאהבי - פועל יוצא לשנים פעולים, כי בקשו שהייתי אוהבת אותם בעבור מתנותם ושאומר: כי מימי הוא התירוש והביא ראיה ותירושי במועדו, לא דבר נכונה כי התירוש ותירושי כנגד ושיקויי. וטעם מימי - כמו ואכלכלם לחם ומים והנביא אמר: לחם לא אכלתי ומים לא שתיתי, ומים בכסף תתן לי.לכן, שך - מגזרת לשכים וכמוהו: הלא אתה שכת בעדו. בסירים - קוצים, כי כקול הסירים כי עד סירים סבוכים. נתיבותיה - המקומות הידועים שיש בהם סימנים להכירה. וגדרתי את גדרה - שאשים גדר בדרכיה, כדרך: גדר דרכי בגזית.ורדפה - האומר כי דגשות הדל"ת, כי כן הוא כל דבר שהוא תמיד שאדם מתעסק בו ואין לו סוף אולי יפרש לנו זה המדקדק מה הפרש בין הדובר בי ובין רוח ה' דבר בי, הנני גורש מפניך, לא אגרשנו, ויגרש את האדם. אלה הגזרות נמצאו בבניין הקל ובבניין הכבד ורבים ככה. והנכון כי רדף הקל לעולם הוא אחר הבורח ומלת ירדף חשך יוצאה לשנים פעולים, וככה ורדפה את מאהביה - שתרדף אחריה בברחם להם. ובקשתם - חסר דגש בקו"ף, כי הוא מבניין הכבד וככה שלחו באש מקדשך להקל על הלשון, על כן אלה חסרים דגש.והיא - עד עתה כי היתה אומרת כי הבעלים שתקטיר להם הם הטיבו לה, כדרך ומאז חדלנו לקטר למלאכת השמים. עשו לבעל - הצורפים עשו צורות מזהב וכסף ליפות הבעל. ובספרד היה חכם מפרש הבעל בעל הבית הצומח בחכמת המזלות, כי כן יקראו בתים למזלות ולהם הם עובדים, כי הם צבא השמים.לכן - טעם בעתו - שאביא אויביה לקחתו. והצלתי - והפרשתי וכן כל לשון הצלה. והצלתי צמרי ופשתי - שנתתי לה לכסות את ערותה.ועתה אגלה את נבלותה - מגזרת נבלה על משקל כי הילדות והשחרות הבל, כי גלוי הערוה נבלה היא.והשבתי - שלא להתחבר שנים תוי"ן חסרו האחד וככה שבתו, כי שבת שרשו וככה וכרתי להם ברית, כי כרת שרשו ואין נראה להתחבר שני תוי"ן לומר והשבתתי וכרתתי, כי כן היה ראוי. חדשה - הוא ראש החדש שתתחדש הלבנה, גם תי"ו שבתה חסירה או מובלעת בדגשות תי"ו שבתה.והשימותי, אתנה - האל"ף נוסף. ור' מרינוס אמר: שהוא כמו אתנן זונה.ופקדתי - וטעם ותעד - משל לאשה זונה שתשים הנזם על אפה והחלי בצוארה, ליפות עצמה למצא חן בעיני הנואף.לכן - אחר שתדע כי כל זאת הרעה באה עליה בעבור ששכחה אותי ולא ידעה בתחילה כי אני הטיבותי עמה, ובאמרה: אלכה ואשובה אל אישי הראשון אז אפתיה בדברים. והולכתיה - אל ארצה ששב כמדבר.ונתתי לה את כרמיה..- הפך והשימותי גפנה. ותחת עמק עכור - שעכרתיה, שהוא - עמק יזרעאל, ישוב לפתח תקוה. וענתה - תנגן ותשיר, כמו: ותען להם מרים. ויש אומרים: ותדור שמה מגזר מעון ויפרש, ככתוב: וענה איים באלמנותיו והוא רחוק בעיני.והיה, תקראי אישי ולא תקראי לי עוד בעלי - כי כן כתוב את ימי הבעלים. ור' מרינוס אמר: אפילו שם שהוא ספק כמו בעל שהוא שם עכו"ם, או כמו כי יבעל בחור לא תזכרי עוד.והסירותי - על דרך ומל ה' אלהיך, כי כאשר ישוב השובב מחטאו, השם יעזרהו וישיבהו בכל לבו.וכרתי - הפך ואכלתם חית השדה. וקשת וחרב וכלי המלחמה - כמו באוכלי שולחניך חמור לחם, בעבור שהזכיר תחלה ושברתי את קשת ישראל והנה הטעם שישבו לבטח.וארשתיך - כמו מאורשה לאיש יש אומרים: שתעשי צדק ומשפט, גם אני אעשה חסד ורחמים ואין צורך.וארשתיך לי באמונה - תהיי לי לבדי באמונה. וידעת את ה' - הפך ולא ידעה.והיה אענה - כמו: והכסף יענה את הכל - ימציא. וטעם אענה - פעמים תמיד, כדרך נשאו נהרות ה' כמו שפירשתי. אענה את השמים - הפך ונתתי את שמיכם כברזל. והם יענו את הארץ - שיתנו טלם וגשמיהם בעתם.והם יענו את יזרעאל - שם מקום הנזכר שישוב כאשר היה ברוב אדם.וזרעתיה - שירבו ויפרו כזרע הארץ. ורחמתי את לא רוחמה - הם האבות. ואמרתי ללא עמי - הם שנולדו בגלותם וזאת הנבואה לעתיד, או היא קשורה פירוש אילו שבו הגולים מדרכם הרעה היו שבים אל ארצם. ואל תתמה לומר אחר שהשם גזר עליהם שיעמדו בגולה שלש שנים רבות, איך ישובו?! כי הנה אמר ירמיהו על ירושלים ביד מלך בבל תנתן והוא מצוה עשו משפט ואם תעשו כן, לא יחרב הבית ואם לא תעשו כן - יהיה לחרבה.

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך